משמורת והסדרי ראיה
התייעצו עם צוות עורכי דין ותיקים ומנוסים בתחום!
לשיחת ייעוץ ראשונית השאירו פרטים
ונחזור אליכם בהקדם
משמורת והסדרי ראיה במסגרת גירושין
הליך הגירושין כולל קשיים רבים, אך הקושי הגדול ביותר אשר נלווה להליך זה, הוא ללא ספק הקרע המשפחתי אשר הוא גורם. עד לגירושין, ההורים היו המנהיגים של התא המשפחתי שלהם, שכלל את ילדיהם המשותפים. אך הגירושין מביאים לפירוקו של התא המשפחתי, לפגיעה אישית קשה בהורים ופגיעה קשה עוד יותר בילדים. מכאן, הסוגיה העולה בכל תיק גירושין, שעניינה הסדרת המשמורת על הילדים וקביעת הסדרי ראיה להורה הלא משמורן, היא הסוגיה הקשה ביותר, הן רגשית והן פרקטית.
לכן, לאור חשיבות הנושא והעניין הרב שהוא מעורר, בחרנו לחבר את המאמר שלהלן, שבו נסקור את הדין החל על משמורת ילדים והסדרי ראיה. במאמר נסביר מהם שיקוליו של בית המשפט בעת הטלת המשמורת, מהם הסדרי ראיה, מהי משמורת משותפת ועוד נושאים נוספים רבים. כל זאת, לנוחיות הגולשים והגולשות, כדלקמן:
הליך הגירושין ממעוף הציפור:
ענייני משמורת והסדרי ראיה הם רק חלק אחד מההליך הכולל, המכונה "הליך גירושין". הליך הגירושין הוא כינוי למספר הליכים שעל בני זוג להסדיר, בעת פרידה או פירוק התא המשפחתי.
הנושא הראשון שאותו על בני הזוג להסדיר, הוא הגירושין עצמם. דהיינו: על בני הזוג להגיש תביעה לבית הדין הרבני, שעניינה תביעת הגירושין עצמה.
הנושא השני אשר על בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית המזונות. החובה לשאת בדמי מזונות היא חובה אבסולוטית המוטלת על האב. תכליתם של דמי המזונות היא להבטיח לילדיו של האב קיום כלכלי הולם.
הנושא השלישי אשר על בני הזוג להסדיר, הוא הרכוש המשותף. בני זוג המקימים תא משפחתי, צוברים במהלך חיי הנישואין רכוש רב, לרבות: דירת מגורים, רכבים, חסכונות, עסקים ועוד. בעת גירושין, עולה השאלה כיצד יחולק הרכוש המשותף של בני הזוג.
הנושא הרביעי אשר על בני זוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית המשמורת והסדרי הראיה. בני זוג שיש להם ילדים משותפים, לא מפסיקים את מחויבותם ההורית בעת הגירושין. לכן, עולה השאלה, מי מההורים ישמש בתור ההורה המשמורן וכן מה יהיה הסדר הראיה של ההורה הלא משמורן.
מהי משמורת?
משמורת היא מעמד משפטי, אשר מגדיר מי יהיה ההורה אשר תוטל עליו האחריות לגידול הילדים המשותפים שלו ושל בן או בת הזוג. במידה ומדובר בבני זוג החיים יחדיו כחלק מתא משפחתי אחד, השאלה מי יהיה ההורה הנושא בנטל המשמורת אינה רלוונטית, היות ושני ההורים משמשים בתור הורים משמורנים. אך בעת גירושין, השאלה מי מההורים ישמש בתור הורה משמורן, מהווה סלע מחלוקת בין בני הזוג.
במקרים רבים לא שוררת הסכמה בין ההורים, לגבי מי מהם ישמש בתור הורה משמורן, כאשר כל אחד מההורים "מושך" לכיוונו ומבקש לשמש בתור משמורן. את סוגיית המשמורת ניתן לפתור בהסכמה בין ההורים, כאשר את ההסכמה הזו תאשר ערכאה משפטית. אך במידה ואין בין ההורים הסכמה, אזי בית המשפט יצטרך להכריע מי מההורים ישמש בתור הורה משמורן. נדגיש, כי במידה ונקבע כי הורה אחד ישמש בתור משמורן, אזי ההורה השני ייהנה מהסדרי ראיה. כלומר: ההורה שאינו משמורן, ייהנה מטיפול בילדיו ובילוי עמם בימים קבועים במהלך השבוע ולרוב בכל סוף שבוע שני (זהו הסטנדרט, אך כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו וכן בהתחשב בבקשת ההורים).
מה הדין במקרה שהורה מפר את הסדר הראיה?
אין תמונה כואבת יותר מלצפות בילד המחכה לבואו של הורה, שלא מגיע על אף הבטחה. הורה המחויב בהסדר ראיה לבקר את בנו, צריך לכבד את ההסדר. אי כיבוד של הסדרי ראיה או באופן חמור יותר "הפרה של הסדר ראיה", יכולים לפגוע קשות בילדים מבחינה נפשית וכן לפגוע בהורה השני אשר לא פעם נמנע מללכת לעבודתו בשל הפרה של הסדרי ראיה.
עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם הורה יפר הסדר ראיה בשל נסיבות מיוחדות, כמו מחלה, אירוע מסוים וכו'. אך כאשר הפרה של הסדר ראיה הופכת למעשה תכוף וקבוע, יכול ההורה השני לפעול במספר מישורים. במישור האחד, ניתן להגיש בקשה לבית המשפט, להטלת סנקציות כספיות על ההורה המפר את הסדרי הראיה. בנוסף, ההורה המשמורן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצמצם את הסדרי הראיה, שכן אם ההורה השני מפר את הסדרי הראיה באופן קבוע, ככל הנראה אין הוא מעוניין במפגשים קבועים עם ילדיו. במקרים של הפרה קבועה של הסדרי ראיה, כדאי מאוד לפנות לקבלת ייעוץ משפטי.
מהי אחריות ההורים שאינם נהנים ממשמורת?
מבחינת הדין, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. במידה ומדובר בהורים גרושים, הדין לא משתנה, למרות שלהורה המשמורן ישנה הסמכות הראשונית להחליט לגבי ילדיו בנושאים מסוימים. כלומר, חלוקת משמורת אינה גורעת מחובת ההורים לדאוג לילדיהם. כך משתלב האמור עם הוראת הדין הרלוונטית, הקבועה בסעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע כי אפוטרופסות: "כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו". כלומר, גם הורה לא משמורן נושא באחריות כלפי ילדו. אין בקביעת משמורת, כדי לפגוע בזכות ובסמכות המוסרית והמשפטית של ההורים כלפי ילדיהם, בכפוף לכל החלטה של בית המשפט בעניין המשמורת.
מי מההורים מקבל את המשמורת, בדרך כלל?
האם מקבלת לרוב את המשמורת הבלעדית על הילדים המשותפים, כאשר האב נהנה מהסדרי ראיה. הסיבה לכך היא חזקת הגיל הרך (עליה נסביר בהרחבה בהמשך), לפיה במידה והילדים קטנים, הם קשורים יותר לאמם. חשוב גם לציין, כי אחת הסיבות לכך שהאם עדיין מקבלת באופן קבוע את המשמורת הבלעדית, היא התפיסה שלפיה גידול ילדים הוא עניין שיש להטיל על האם. עם זאת, בשנים האחרונות קיימת נגיסה בגישה זו, כאשר יותר ויותר בתי המשפט סוטים מהכלל לפיו המשמורת הבלעדית מוטלת על האם ומטילים את נטל המשמורת על האב. כמו כן, יותר ויותר משפחות פונות היום דווקא לאפיק של משמורת משותפת (גם על כך נסביר בהמשך) של ההורים. עם זאת, למרות שנושבות רוחות של שינוי בנושא המשמורת והטלתו על האם, עדיין ברוב המקרים האם היא זו שזוכה במשמורת הבלעדית והאב בהסדרי ראיה בלבד.
מהי חזקת הגיל הרך:
כאמור, אחת הסיבות לכך שאימהות מקבלות בדרך כלל את הזכות לשמש כמשמורניות בלעדיות על ילדיהן, נובעת מחזקת הגיל הרך. סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע, כי במידה ובני זוג אינם חיים בצוותא אלא בנפרד ואין ביניהם הסכמה באשר למשמורת, אזי קובע הסעיף לאמור: "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". במילים אחרות: סעיף זה מסדיר את חזקת הגיל הרך. לפי חזקה זו, ילד עד גיל 6 קשור יותר לאמו. לכן, יש לשמר את הקרבה בין הילדים לאמם, לכל הפחות עד גיל זה. עם זאת, כפי שציינו, בשנים האחרונות קיימת נגיסה בחזקת הגיל הרך ושופטים יותר ויותר מגמישים את הכללים בנדון. לדוגמא, אם בעבר, כאשר הורים לתינוק היו חלוקים בנוגע להסדרי ראיה לתינוק ובאשר לקביעה שעל התינוק ללון רק אצל אמו, הרי שהיום ישנם שופטים אשר מאפשרים לתינוק להורים גרושים, ללון בבית אביו. זאת, על אף שקיימת סברה והנחת מוצא פסיכולוגית, לפיה רצוי שתינוק יהיה קרוב יותר לאמו. אך למרות ניצני השינוי, חזקת הגיל הרך עודנה קיימת ומנחה את בתי המשפט לענייני משפחה וגם את בתי הדין.
מהי העברת משמורת?
נתאר סיטואציה לדוגמא: הורה מסוים קיבל משמורת בלעדית על הילדים. לימים, קרה מקרה חריג שלאורו לא יכול ההורה לתפקד יותר בתור הורה משמורן (לדוגמא: מחלה קשה, אובדן עבודה, משבר קשה וכו'). לחלופין, נציג מקרה אחר: הורה משמורן סובל מהתמכרות לאלכוהול או לסמים, שפוגעת ביכולתו לתפקד בתור הורה משמורן. במקרים כאלו, יכול בן הזוג השני (ההורה השני של הילדים המשותפים) לעתור לבית המשפט בבקשה להעברת משמורת. נעיר, כי העברת משמורת היא עניין חריג מאוד, במיוחד כאשר הילדים הם ילדים קטנים. לכן, לצורך הכרעה בבקשה להעברת משמורת, יבחן בית המשפט, האם העברת המשמורת היא אכן לטובת הילדים. בחינה זו תיעשה בהתאם לנסיבות הספציפיות.
מהי משמורת זמנית?
לא פעם, בני הזוג נפרדים עוד הרבה לפני שבית המשפט מורה על מתן גט ובכלל זה עוד הרבה לפני שמוכרעת באופן סופי סוגיית המשמורת. לכן, כבר מרגע הפרידה (כלומר, הרגע שבו ההורים מפסיקים לשמש כתא משפחתי אחד), עולה הצורך להסדיר באופן זמני את סוגיית המשמורת. לשם כך, יש לקבוע "משמורת זמנית". שני ההורים רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לקביעת משמורת זמנית, עד להכרעה בסוגיית המשמורת באופן סופי. נעיר, כי אין בקביעת המשמורת הזמנית, כדי לפגוע בהכרעה הסופית בנידון.
מהי אחריות ההורים שאינם נהנים ממשמורת?
מבחינת הדין, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. במידה ומדובר בהורים גרושים, הדין לא משתנה, למרות שלהורה המשמורן ישנה הסמכות הראשונית להחליט לגבי ילדיו בנושאים מסוימים. כלומר, חלוקת משמורת אינה גורעת מחובת ההורים לדאוג לילדיהם. כך משתלב האמור עם הוראת הדין הרלוונטית, הקבועה בסעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע כי אפוטרופסות: "כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו". כלומר, גם הורה לא משמורן נושא באחריות כלפי ילדו. אין בקביעת משמורת, כדי לפגוע בזכות ובסמכות המוסרית והמשפטית של ההורים כלפי ילדיהם, בכפוף לכל החלטה של בית המשפט בעניין המשמורת.
מי מההורים מקבל את המשמורת, בדרך כלל?
האם מקבלת לרוב את המשמורת הבלעדית על הילדים המשותפים, כאשר האב נהנה מהסדרי ראיה. הסיבה לכך היא חזקת הגיל הרך (עליה נסביר בהרחבה בהמשך), לפיה במידה והילדים קטנים, הם קשורים יותר לאמם. חשוב גם לציין, כי אחת הסיבות לכך שהאם עדיין מקבלת באופן קבוע את המשמורת הבלעדית, היא התפיסה שלפיה גידול ילדים הוא עניין שיש להטיל על האם. עם זאת, בשנים האחרונות קיימת נגיסה בגישה זו, כאשר יותר ויותר בתי המשפט סוטים מהכלל לפיו המשמורת הבלעדית מוטלת על האם ומטילים את נטל המשמורת על האב. כמו כן, יותר ויותר משפחות פונות היום דווקא לאפיק של משמורת משותפת (גם על כך נסביר בהמשך) של ההורים. עם זאת, למרות שנושבות רוחות של שינוי בנושא המשמורת והטלתו על האם, עדיין ברוב המקרים האם היא זו שזוכה במשמורת הבלעדית והאב בהסדרי ראיה בלבד.
מהי חזקת הגיל הרך:
כאמור, אחת הסיבות לכך שאימהות מקבלות בדרך כלל את הזכות לשמש כמשמורניות בלעדיות על ילדיהן, נובעת מחזקת הגיל הרך. סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע, כי במידה ובני זוג אינם חיים בצוותא אלא בנפרד ואין ביניהם הסכמה באשר למשמורת, אזי קובע הסעיף לאמור: "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". במילים אחרות: סעיף זה מסדיר את חזקת הגיל הרך. לפי חזקה זו, ילד עד גיל 6 קשור יותר לאמו. לכן, יש לשמר את הקרבה בין הילדים לאמם, לכל הפחות עד גיל זה. עם זאת, כפי שציינו, בשנים האחרונות קיימת נגיסה בחזקת הגיל הרך ושופטים יותר ויותר מגמישים את הכללים בנדון. לדוגמא, אם בעבר, כאשר הורים לתינוק היו חלוקים בנוגע להסדרי ראיה לתינוק ובאשר לקביעה שעל התינוק ללון רק אצל אמו, הרי שהיום ישנם שופטים אשר מאפשרים לתינוק להורים גרושים, ללון בבית אביו. זאת, על אף שקיימת סברה והנחת מוצא פסיכולוגית, לפיה רצוי שתינוק יהיה קרוב יותר לאמו. אך למרות ניצני השינוי, חזקת הגיל הרך עודנה קיימת ומנחה את בתי המשפט לענייני משפחה וגם את בתי הדין.
מהי העברת משמורת?
נתאר סיטואציה לדוגמא: הורה מסוים קיבל משמורת בלעדית על הילדים. לימים, קרה מקרה חריג שלאורו לא יכול ההורה לתפקד יותר בתור הורה משמורן (לדוגמא: מחלה קשה, אובדן עבודה, משבר קשה וכו'). לחלופין, נציג מקרה אחר: הורה משמורן סובל מהתמכרות לאלכוהול או לסמים, שפוגעת ביכולתו לתפקד בתור הורה משמורן. במקרים כאלו, יכול בן הזוג השני (ההורה השני של הילדים המשותפים) לעתור לבית המשפט בבקשה להעברת משמורת. נעיר, כי העברת משמורת היא עניין חריג מאוד, במיוחד כאשר הילדים הם ילדים קטנים. לכן, לצורך הכרעה בבקשה להעברת משמורת, יבחן בית המשפט, האם העברת המשמורת היא אכן לטובת הילדים. בחינה זו תיעשה בהתאם לנסיבות הספציפיות.
מהי משמורת זמנית?
לא פעם, בני הזוג נפרדים עוד הרבה לפני שבית המשפט מורה על מתן גט ובכלל זה עוד הרבה לפני שמוכרעת באופן סופי סוגיית המשמורת. לכן, כבר מרגע הפרידה (כלומר, הרגע שבו ההורים מפסיקים לשמש כתא משפחתי אחד), עולה הצורך להסדיר באופן זמני את סוגיית המשמורת. לשם כך, יש לקבוע "משמורת זמנית". שני ההורים רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לקביעת משמורת זמנית, עד להכרעה בסוגיית המשמורת באופן סופי. נעיר, כי אין בקביעת המשמורת הזמנית, כדי לפגוע בהכרעה הסופית בנידון.
איזה בית משפט מוסמך לדון בענייני משמורת?
בתחום דיני המשפחה, ישנן שתי ערכאות שיפוט. הערכאה האחת היא בית הדין הרבני (או כל בית דין דתי אחר) והערכאה השנייה היא בית המשפט לענייני משפחה. לבית הדין הרבני יש סמכות לדון באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין בלבד, כאשר מונחים אלו כוללים גם תביעות למזונות, תביעות כתובה, תביעות לשלום בית וכו'. במקביל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין אשר נוגע ל"בני משפחה", כלומר: הורים וילדים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, בני זוג נשואים או ידועים בציבור. בין הנושאים שבית המשפט לענייני משפחה אמון על שפיטתם: ענייני אימוץ, ענייני מזונות, ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה, ענייני צוואות וירושות, ענייני קביעת גיל, ענייני גיל נישואין, ענייני פונדקאות, ענייני רכוש, הסכמים בתחום דיני המשפחה- כמו למשל הסכמי ממון בין בני זוג או זוגות חד מיניים ועוד נושאים.
נעיר, כי גם לבית הדין הרבני עשויה להיות סמכות לדון בענייני משמורת ילדים וכן בענייני רכוש וזאת בתנאי אחד: כאשר אחד מבני הזוג מגיש תביעת גירושין, אשר כוללת וכורכת בה גם את תביעת המשמורת. במקרים אלו, בהנחה ובן הזוג השני לא התנגד (ניתן להתנגד בהתקיים מספר תנאים), אזי בית הדין הרבני (או כל בית דין דתי) "קונה" את הסמכות לדון בענייני משמורת.
סיכום ביניים: בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המשפטית, שיש לה סמכות לעסוק בענייני משמורת ילדים. למרות זאת, במקרה אשר פורט לעיל, יכול גם בית הדין הרבני "לקנות" סמכות לדון בענייני משמורת. חשוב לציין, כי בית הדין הדתי ישפוט בענייני משמורת בהתאם לדין האזרחי – כלומר, דין המדינה. זאת, בניגוד לענייני נישואין וגירושין, הנשפטים בהתאם לדין הדתי.
כיצד יש להגיש תביעת משמורת?
הורים אשר חלוקים ביניהם לגבי סוגיית משמורת הילדים, יכולים להכריע בסוגיה באמצעות הסכם או באמצעות ניהול הליך משפטי. אנו סבורים, כי במקרים אלו, עדיפה דרך השלום. במידה ובני הזוג יכולים להגיע להסכם גירושין, הכולל גם את סוגיית המשמורת והסדרי הראיה (או משמורת משותפת), הרי שזו הדרך הטובה והנבונה ביותר.
במידה ובני הזוג אינם יכולים להגיע להסכמה, יש להם זכות להגיש תביעה לקביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה. לחלופין, בן הזוג שהגיש תביעת גירושין, יכול לכרוך את התביעה לבית הדין הרבני. אגב, לא פעם אנו נשאלים, האם כדאי לכרוך תביעת משמורת עם תביעת גירושין. נציין, כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. יש מקרים שבהם עדיף לצד מסוים לקיים הליך משמורת בבית הדין הרבני. מנגד, יש מקרים שבהם עדיף דווקא לבן הזוג האחר להגיש תביעת משמורת נפרדת לבית המשפט לענייני משפחה. לשם קבלת המלצה ספציפית בנושא, רצוי מאוד לפנות לעורך דין משפחה.
מהי משמורת משותפת?
משמורת משותפת היא משמורת שבה נוטלים שני ההורים חלק שווה ומשותף בגידול ילדיהם. לא עוד הסדרי ראיה להורה אחד ומשמורת בלעדית להורה האחר, אלא "ביחד". שני ההורים, במסגרת משמורת משותפת, נושאים בנטל הגידול השוטף בילדיהם באופן שווה. הילדים נהנים מזמן איכות שווה בין ההורים ומתא משפחתי יציב יותר. מנגד, ההורים גם נושאים בנטל גידול שווה (אשר אינו מוטל רק על צד אחד) וגם נהנים מהזכות לקחת חלק גדול יותר בחיי ילדיהם.
עם זאת, בניגוד לסברה של רבים, משמורת משותפת חסרונות. תחילה, משמורת משותפת אינה עניין של מה בכך. לדוגמא, הורה שנהנה מהסדרי ראיה, אחראי על הגידול השוטף של ילדיו רק בתקופה שבה ילדיו נמצאים אצלו ובאחריותו. אך כאשר מוטלת על הורה משמורת משותפת, נטל הגידול לא נפסק לרגע, על כל המשתמע מכך. כמו כן, משמורת משותפת מחייבת את ההורים באופן תכוף בהרבה מאשר במקרים שבהם אחד ההורים נהנה מהסדרי ראיה. כמו כן וכפי שגם נרחיב בהמשך, העובדה שהורים פונים לאפיק של משמורת משותפת, אינה מבטלת את חובת האב לשאת במזונות. היא עשויה להפחית במעט את נטל המזונות, אך לא לבטלם. כך שלא פעם, משמורת משותפת עשויה להביא להגברת הנטל הכספי, במיוחד אצל אבות. לא תמיד הורים מודעים לחסרונות הנלווים למשמורת משותפת. לכן, חשוב מאוד לקבל ייעוץ משפטי מעו"ד גירושין, במידה ואתם מעוניינים לבחון אפשרות לקיים משמורת משותפת.
נציין כי בשנים האחרונות זוגות רבים פונים לאפיק של משמורת משותפת. הסיבות לשינוי זה, נובעות משינוי תפיסת המשפחה. אם בעבר הגישה הייתה כי האם צריכה לשאת בגידול הילדים, הרי שהיום, הגישה המודרנית רואה בשני ההורים כמי שצריכים ליטול על עצמם את נטל הגידול, ביחד. כמו כן, רצונם של אבות רבים, בשנים האחרונות, ליטול חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם, מוביל גם הוא לכך, שמשמורת משותפת הפכה להיות מונח שכיח במסגרת הליכי גירושין.
ככלל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות להורות על משמורת משותפת, בין אם בהסכמת ההורים ובין אם ללא הסכמה. בסופו של דבר, התנאים למשמורת משותפת מתמקדים בעיקר בטובת הילדים. אם בית המשפט מוצא, כי טובת הילד היא לקיים משמורת משותפת, אזי הוא יורה על משמורת משותפת ללא הסכמת האם או האב.
מזונות במשמורת משותפת:
החובה לשאת במזונות היא חובה אבסולוטית המוטלת על האב. עתה נשאלת השאלה: מה הדין כאשר בני הזוג פונים למשמורת משותפת? מצד אחד, בעת משמורת משותפת האב נוטל חלק גדול יותר בגידול הילדים, לרבות במשך הזמן שבו הילדים נמצאים בחברתו. האם במקרים כאלו, ראוי להטיל על האב חובה לשאת במזונות? דהיינו, האם קיימת משמורת משותפת ללא מזונות? התשובה לכך היא, שהעובדה שהורים פונים לאפיק של משמורת משותפת, אינה גורעת מחובתו של האב לשאת במזונות ילדיו, אפילו אם ההורים מקיימים משמורת משותפת.
אף על פי כן, כאשר ההורים מקיימים משמורת משותפת, בית המשפט יכול להורות על הפחתת שיעור המזונות. אך הפחתה זו תיעשה רק כאשר בית המשפט מתרשם, שאכן המשמורת המשותפת מתקיימת הלכה למעשה ומתקיימת בכנות מצד האב – מבקש ההפחתה. כמו כן, בית המשפט ייקח בחשבון את הפגיעה שעשויה (אם בכלל) להיגרם לילדים, כתוצאה מהפחתת שיעור המזונות. בית המשפט גם יבחן את גובה הכנסתה של האם, את רמת החיים שמהם נהנים ההורים וכן את הזמנים שבהם הילדים המשותפים שוהים אצל האב. כלומר, כל מקרה שבמסגרתו מתבקשת הפחתת מזונות, בהתקיים משמורת משותפת, נבחן לפי נסיבותיו, בהתאם לקווים המנחים. רצוי מאוד להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, לייעוץ פרטני.
לסיכום:
משמורת ילדים וקביעת הסדרי ראיה הם הנושא המהותי ביותר, שבני זוג שנמצאים בהליך גירושין צריכים להסדיר. אין ספק, כי זהו הנושא הכאוב ביותר בפן הרגשי, הנוגע להליך הגירושין. ככלל, משמורת ילדים יכולה להתחלק לשלוש וריאציות שונות: (1) משמורת המוטלת על האם או על אב. (2) הסדרי ראיה הנקבעים לטובת ההורה אשר לא נהנה ממשמורת מלאה על ילדיו. (3) ניתן לקיים משמורת משותפת. את סוגיית המשמורת בכללותה, אפשר להסדיר בהסכם, אך אפשר גם לקיים בעניינה הליך משפטי.
אנו סבורים כי הליכי משמורת הם הליכים מורכבים ביותר, המחייבים ייעוץ וליווי צמוד של עו"ד משפחה, מיומן, בקיא ובעל ניסיון רב בתחום. לכן, אל תהססו: פנו תמיד לקבלת ייעוץ משפטי.
התייעצו עם צוות עורכי דין ותיקים ומנוסים בתחום!
לשיחת ייעוץ ראשונית השאירו פרטים
ונחזור אליכם בהקדם
תחומי עיסוק נוספים:
ניתן להגיע לפגישת ייעוץ שבה נבחן את המצב הקיים,
תקבל/י תשובות והסברים לכל השאלות שלך ופתרון או המלצה מה כדאי לעשות.
לייעוץ ראשוני התקשר/י עכשיו: 077-3487178
