גט

לתביעת הגירושין והאופן שבו יש לנהל אותה, יש מספר רב של היבטים שלגביהם נרחיב בהמשך. כפי שתיארנו בפתיח, הליך גירושין הוא כינוי כולל למספר הליכים, כדלקמן:

תביעת גירושין:

בישראל, ענייני גירושין ונישואין נערכים בהתאם להוראות הדין הדתי-אישי שחל עליהם. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים") קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים, ייערכו על פי דין תורה. המשמעות היא שכאשר בני זוג מבקשים להתגרש, עליהם לעשות כן באמצעות הגשת תביעה לגירושין לבית הדין הרבני. בארץ יש מספר בתי דין רבניים אזוריים, המוסמכים בלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין. מעל בתי הדין הרבניים האזוריים קיים בית דין רבני גדול, אשר מהווה בית דין לערעורים על החלטות בתי הדין הרבניים.

תביעת גירושין המוגשת לבית הדין הרבני היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. על מבקש הגירושין להוכיח כי יש לו לו עילת גירושין מבין העילות המוגדרות בדין הדתי (נרחיב על כך בהמשך). במידה והליך הגירושין מסתיים באופן שבו אחד מבני הזוג מוכיח את עילת הגירושין, אזי יורה בית הדין הרבני על מתן גט. נדגיש כי בית הדין הרבני הוא הערכאה השיפוטית המוסמכת בלעדית לעסוק בנישואין וגירושין. עם זאת, ישנה ערכאה משפטית נוספת בישראל, הנקראת בית המשפט לענייני משפחה. לאחרון יש סמכות לעסוק בכל עניין הנוגע לתחום דיני המשפחה, לרבות תביעות למזונות ילדים וכו' – אך סמכות זו אינה כוללת את הסמכות לעסוק בתביעות גירושין ונישואין לגופן.

תביעת מזונות:

כאמור, נישואין וגירושין מוסדרים בישראל בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. מכאן, שהחובה לשאת במזונות ילדים וגם במזונות אישה היא חובה שקבועה בדין הדתי-אישי ,שמוטלת באופן מוחלט (בכל הנוגע למזונות ילדים) על האב. מזונות הם תשלומים חודשיים אשר האב חייב לילדיו, לצורך הבטחת קיומם הכלכלי ההולם. נבהיר כי האב חב במזונות באופן מוחלט עד לבגרותם של הילדים, כאשר גובה המזונות עשוי להשתנות מגיל לגיל. עד גיל 6 אב חייב במזונות ילדים כחובה מוחלטת. לאחר מכן הוא חייב במזונות ההכרחיים (כלומר, תשלומים לצורך הבטחת קיום כלכלי) מדין חובה, אך ביתר ההוצאות הוא חב מדין צדקה (כלומר, בהתאם לגובה ההשתכרות).

במקביל, גם אישה עשויה להיות זכאית למזונותיה – עד לרגע קבלת הגט. עם זאת, ישנם חריגים שבהתקיימם יתכן והאישה לא תהיה זכאית למזונותיה, כמו למשל במקרים שבהם האישה בגדה בבעלה. נדגיש כי בניגוד למזונות ילדים, מזונות אישה נגזרים מיכולת ההשתכרות של הבעל וכן מגובה ההכנסה של האישה.

תביעות למזונות, לרבות מזונות זמניים, ניתן להגיש לבית הדין הרבני. עם זאת, ניתן גם להגישן לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יש לו סמכות מקבילה בענייני מזונות.

תביעה למשמורת והסדרי ראיה:

במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, יהיה עליהם להסדיר את סוגיית משמורת הילדים המשותפים שלהם וכן להסדיר את הסדרי הראיה שמהם ייהנה ההורה הלא משמורן. בדרך כלל, בהתאם לחזקת הגיל הרך, ילדים עד גיל 6 נמסרים לאם, למשמורת בלעדית. הסיבה לקיומה של חזקת הגיל הרך היא תפיסה סוציולוגית והיסטורית, שלפיה ילדים עד אותו גיל קשורים יותר לאמם. לא נרחיב יתר על המידה, שכן זהו נושא שמצריך מאמר נפרד. עם זאת נעיר, כי בעת גירושין, בהנחה וחזקת הגיל הרך פחות רלוונטית, על ההורים יהיה להכריע מי יקבל את המשמורת הבלעדית. ההורה שלא יזכה במשמורת הבלעדית על הילדים, ייהנה מהסדרי ראיה, כלומר, ימים קבועים לרבות סופי שבוע, שבהם ילדיהם של ההורים ישהו במחיצת ההורה. ישנה אפשרות נוספת בכל הנוגע למשמורת והסדרי ראיה והיא קיומה של משמורת משותפת.

משמורת משותפת כשמה כן היא, משמורת שבמסגרתה שני בני הזוג מגדלים במשותף את ילדיהם המשותפים. שני ההורים זוכים לבלות זמן איכות שווה עם ילדיהם ושני ההורים נושאים יחד בנטל משותף בכל הנוגע לגידול הילדים המשותפים. נעיר כי בשנים האחרונות חל שינוי גדול בכל הנוגע לבחירה במשמורת משותפת. בתור עורכי דין משפחה, אנו עדים ליותר ויותר משפחות של הורים גרושים, המקיימות מתכונת של גידול ילדים במשמורת משותפת.

תביעה למשמרות ילדים ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה, אשר בסמכותו לעסוק בתביעות אלו. לבית הדין הרבני עשויה להיות סמכות, אבל רק במקרים שבהם תביעת הגירושין כורכת את תביעת המשמורת (על כך נסביר בהרחבה בהמשך).

תביעה לחלוקת רכוש:

נושא נוסף ומהותי הוא הוא סוגיית הרכוש המשותף. במסגרת הליך גירושין, בני הזוג צריכים להסדיר ביניהם את חלוקת הרכוש המשותף שאותו צברו יחדיו במהלך החיים המשותפים. הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג, מוגדר בחוק הנקרא חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון קובע כי בעת פרידה או גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה. עם זאת, במסגרת החלוקה על פי החוק, לא כוללים את סוגי הרכוש הבאים: קצבת זקנה, קצבת אלמנות, פיצויים בגין אירוע תאונתי ורכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה. כלומר, בעת חלוקת הרכוש המתוארת, לוקחים את כלל הרכוש המשותף של בני הזוג, למעט סוגי הרכוש שפירטנו.

למרות שחוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל לחלוקת רכוש, עדיין ישנם שני מקרים שבהם ניתן לחרוג מאותה ברירת מחדל ולקיים חלוקת רכוש שונה. המקרה הראשון הוא בהתקיימו של הסכם ממון בין בני הזוג. כלומר, הסכם כתוב בין שני בני הזוג, אשר קובע חלוקת רכוש שונה. האפשרות השנייה לחריגה מכלל חלוקת הרכוש, היא סמכותו של בית המשפט, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מעניק לבית המשפט סמכות לסטות מכלל החלוקה השווה, במקרים שבהם מתבקש לעשות כן ע"י אחד מבני הזוג וכן בהתחשב בהכנסות של בני הזוג וברכוש שלהם. נעיר כי הסטייה המתוארת, תיעשה רק לעיתים רחוקות ורק בנסיבות מיוחדות ולא בנקל יסטה בית המשפט מכלל חלוקת הרכוש השווה.

תביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, הן תביעות שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בהן. לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות אלו, רק במקרים שבהם מוגשת תביעת גירושין הכורכת את עניין הרכוש, בדומה לתביעות משמורת. נרחיב על כך בהמשך.

נציין כי הליך גירושין הוא הליך הכולל מספר הליכי משנה, אשר יש לקיים ולנהל במסגרת פרידה או גירושין. כלומר, בני זוג שנמצאים בהליך גירושין צריכים להתגרש בבית הדין הדתי. במקביל, עליהם להסדיר את ענייני הרכוש המשותף ולהסדיר גם את ענייני משמורת הילדים. על בני הזוג גם להסדיר את סוגיית דמי המזונות. את כל ההליכים המשפטיים הללו, אפשר גם לקיים באמצעות הסכמה וחתימה על הסכם גירושין כולל. כלומר, הסכם אשר יסדיר את עניין הגירושין וכל הזכויות והמחלוקות שתיארנו וזאת מבלי להידרש להליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומורכבים.