שלום בית

דיני הגירושין והנישואין במדינת ישראל הם ייחודיים מאוד, משום שהם כוללים מספר הליכי משנה ונערכים במקביל בשתי ערכאות שיפוט. הערכאה האחת היא בית הדין הרבני, אשר אמון על שפיטה בתחום הגירושין והנישואין, בהתאם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים). חוק זה קובע כי נישואין וגירושין במדינת ישראל, בין יהודים, ייערכו לפי דין תורה ובהתאמה מקנה לבית הדין את הסמכות הבלעדית לעסוק בעניינים אלו. עם זאת, הליך גירושין הוא רק שם כולל למספר הליכי משנה שבני זוג צריכים לקיים או להסדיר, לשם פרידה מוחלטת וסופית. כך למשל, בני זוג צריכים להסדיר את סוגית משמורת הילדים, את אופן חלוקת הרכוש המשותף שלהם ועוד. כך שנושאים רבים הנוגעים להליך הגירושין, לרוב נדונים בערכאה אחרת, הנקראת בית המשפט לענייני משפחה. בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לעסוק בכל עניין משפחתי, מלבד תביעות לגירושין ונישואין לגופם וזאת מהסיבה שהזכרנו.

אם לא די בתמונה המורכבת הזו: לעיתים, גם לבית הדין הרבני עשויה להיות סמכות לעסוק בתביעות שאין לו סמכות לעסוק בהן באופן רגיל, כמו למשל – בתביעות למשמורת ילדים או חלוקת רכוש בין בני זוג. סמכותו לדון בתביעות מסוג זה נקנית בשתי דרכים: או באמצעות הסכמתם של בני הזוג לנהל את ההליכים בפני בית הדין הרבני, או לחלופין, במקרה שבו מוגשת לבית הדין הרבני תביעת גירושין שכורכת עמה את תביעות המשמורת ו\או את תביעת הרכוש. כך שאם נסכם בקצרה את החלק הזה, נוכל לומר כדלקמן – לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות לגירושין ונישואין באופן בלעדי. במקביל לבית הדין הרבני, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, מלבד תביעות לגירושין ונישואין, שמוסדרים מכוח הדין הדתי שחל על בני הזוג. הבה נסביר בקצרה לגבי כל אחד מהנושאים הנדונים במסגרת הליך גירושין, כדלקמן:

תביעה לגירושין

למעשה, תביעת גירושין המוגשת לבית הדין הרבני היא תביעה לפירוק קשר הנישואין. כאמור, תביעות גירושין נדונות בבית הדין הרבני. אך חשוב לציין כי תביעה לגירושין היא הלכה ולמעשה תביעה משפטית לכל דבר ועניין. במסגרת תביעת הגירושין, הצד המבקש את הגירושין צריך להגיש כתב תביעה לגירושין, הכולל פירוט עובדתי אשר מקים עילת גירושין. דהיינו, עליו להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי – עברי. לדוגמא, עילת גירושין מוכרת היא עילת הבגידה, דהיינו – סיטואציה שבה האישה זנתה תחת הבעלה, או במילים אחרות – קיימה יחסי אישות עם גבר אחר בעת שהייתה נשואה לבעלה. עילת גירושין אחרת, היא למשל עילת פגם גופני. במידה ומוכח שלבעל או לאישה יש פגם גופני שמונע מהם לקיים יחסי אישות והפגם לא היה מוכר לפני הנישואין, הרי שאז קמה עילת גירושין.

לאחר הגשת תביעת הגירושין, הצד השני רשאי להביע את עמדתו לגבי התביעה: הוא רשאי להתנגד לגירושין וכן הוא רשאי להסכים לגירושין. במידה והצד השני מתנגד לגירושין, אזי יקיימו בני הזוג הליך משפטי אשר במסגרתו הצד המבקש את הגירושין יצטרך להוכיח את עילת הגירושין שלו ולמעשה את תביעתו. במידה ובית הדין קיבל את תביעת הגירושין ומצא כי אכן קיימת עילה לגירושין, אזי הוא יורה על סידור גט, כלומר – גירושין לגופם. אגב, במסגרת תביעת הגירושין, יכול הצד המסרב לגירושין לטעון שהוא מעוניין בשלום בית. על ההשלכות של פעולה זו – נרחיב בהמשך המאמר.

תביעת מזונות

בכל הנוגע לדיני המזונות, מוטלת על האב חובה לשאת במזונות ילדיו, כאשר תכלית דמי המזונות, להבטיח לילדי האב קיום כלכלי הולם, במידה והאב אינו מתגורר עם ילדיו תחת אותה קורת גג. מזונות, במידה והם כוללים את ההוצאות השוטפות הנדרשות לשם גידול הילדים, הם מזונות מדין חובה והאב חייב בהם לפחות עד גיל 16. עם זאת, במידה וילדי האב הם מעל גיל 6, אזי האב חייב במזונות ילדיו מדין חובה, אך בכל הנוגע להוצאות שאינן נדרשות לגידול שוטף ואינן מוגדרות כבסיסיות, האב חייב מדין צדקה, כלומר – בהתאם ליכולת ההכנסה שלו. נעיר גם כי החובה לשאת במזונות היא חובה מוחלטת המוטלת על האב, במידה ומדובר במזונות מדין חובה.

בעת גירושין, כבר בעת שהאב לא מתגורר עם ילדיו תחת אותה קורת גג, ניתן להגיש תביעה למזונות זמניים, כך שאין צורך בגט סופי על מנת לחייב את האב במזונות. בשלב מאוחר יותר, יקבע בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני (לשתי הערכאות יש סמכות לעסוק בענייני מזונות) מה יהיה גובה המזונות הקבועים.

תביעת משמורת

במידה ולבני זוג יש ילדים משותפים, עולה השאלה – במסגרת גירושין – מי יישא באחריות לגידול השוטף של הילדים. במילים אחרות, מי יישא במשמורת הבלעדית על הילדים ובהתאמה מה יהיה שיעור הסדרי הראיה שמהם ייהנה ההורה השני – הלא משמורן. עם זאת, בני הזוג גם יכולים לבחור לקיים משמורת משותפת, דהיינו – משמורת שבמסגרתה שני בני הזוג מקיימים משמורת אחת, שווה מבחינת הזמנים והטיפול השוטף בילדים. למען הסר ספק, נעיר כי משמורת היא הזכות להיות אחראי על הגידול השוטף של הילדים. הסמכות לעסוק בתביעות למשמורת ילדים נתונה כאמור לבית המשפט לענייני משפחה, כאשר הכרעות הנוגעות למשמורת, שיעורה ועצם הטלתה, נגזרות מעיקרון-על הנקרא "עיקרון טובת הילד".

תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג

בעת פרידה או גירושין, על בני הזוג להסדיר את אופן חלוקת הרכוש המשותף שלהם, שהרי דבר טבעי הוא כי במהלך חיי הנישואין יצברו בני הזוג רכוש משותף רב, כגון – דירת מגורים, השקעות, חסכונות, מניות וכן רכוש פיזי. בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני הזוג, קובע חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, כי בעת פקיעת נישואין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה, למעט מספר סוגי רכוש שלא ייכללו במסת הרכוש המשותף (לדוגמא – קצבת זקנה, קצבת אלמנות קודמת ועוד). במידה ובני זוג ערכו ביניהם הסכם ממון, הרי שהוא יחייב אותם בעת פרידה ולא ברירת המחדל החוקית, הקובעת חלוקה שוויונית.

בשולי החלק הזה

הליך גירושין כולל גם עוד מספר הליכים משפטיים, שוליים יותר. לדוגמא – תביעת כתובה, אשר במסגרתה יכולה האישה לתבוע את סכום הכתובה שעליה חתם הבעל בעת גירושין. כמו כן, הליך גירושין עשוי לכלול תביעות אחרות בין בני זוג, כמו – תביעות נזיקין בגין לשון הרע, או אלימות. כמו כן, הליך גירושין עשוי לכלול תביעה לשלום בית, כפי שנסביר.