התנגדות לצוואה

קיימות מספר סיבות נפוצות בעטיין ניתן להגיש התנגדות לצוואה. אחת מהסיבות הנפוצות ביותר היא טענה כי קיימת צוואה מאוחרת יותר שהשאיר אחריו המנוח. היות ולא תמיד הצוואות הנכתבות במשך השנים מוגשות ללשכת הרשם לענייני ירושה יתכן ואחד מבני משפחתו של המנוח, מחבריו או מהאנשים שהיו עמו בקשר לאחר מותו מחזיקים בידם צוואה שנחתמה בנוכחות שני עדים והיא הצוואה התקפה.
מקרה נוסף המוביל לתחילת תהליך התנגדות לצוואה הוא מקרה הפוך. הצוואה המוכרת למשפחת הנפטר והתקפה מוחלפת בצוואה בה הוא מוריש את רכושו לאדם זר שבקושי הכיר. מקרה שהגיע לאחרונה לכותלי בית המשפט עוסק בנפטר שהוריש את רכושו למטפלת (נרחיב על מקרה זה בהמשך). במקרה זה יתכן ותוגש התנגדות לצוואה משום שההחלטה לכתוב צוואה לטובת המטפלת הייתה עשויה להיות כחלק מלחץ שהופעל על הקשיש הזקוק לטיפול או שנכתבה בתקופה שמוחו לא היה צלול.

נושא זה מוביל אותנו לסיבה הנפוצה השלישית להגשת התנגדות לצוואה. על אדם שכותב את הצוואה להיות כשיר מנטלית לכתבה. אם הוא סובל מאלצהיימר או דמנציה חריפה יתכן והצוואה שכתב לא תאושר על ידי בית המשפט. צוואה זו עשויה להיכתב תחת לחץ או איום ומבלי שכותב הצוואה יכול לשנותה לאחר מכן עקב מצבו הפיזי, המנטלי או הנפשי. תהליך זה מוכר בבית המשפט כצוואה שנכתבה תחת "השפעה בלתי הוגנת" ומהווה עילה חזקה להגשת התנגדות לצוואה.
הסיבה הנפוצה האחרונה שנציין להגשת התנגדות לצוואה היא האנשים שהיו עדים לחתימה על הצוואה או השתתפו בעשייתה. על פי החוק הצוואה צריכה להיחתם בנוכחות של שני אנשים לפחות ("צוואה בעדים") שאינם "נהנים" – יורשים. כמו כן, ניתן לכתוב את הצוואה בנוכחות של עו"ד צד שלישי שאינו קשור למשפחתו או מכר של הנהנים. אם אחד מאנשים שאמורים לרשת חלק מרכושו של הנפטר נמצאים לצדו ועדים לחתימה על הצוואה היא עשויה להיפסל. במקרה זה ניתן להגיש התנגדות לצוואה ובית המשפט עשוי להחליט על חלוקת הרכוש על פי חוק הירושה או על פי נתונים אחרים המגיעים אליו ומעידים על כוונה שונה מהמצוין בצוואה לחלוקת הרכוש.

דוגמה לפסק דין עדכני בנושא התנגדות לצוואה

לאחרונה, הגיע לכותלי בית המשפט מקרה שבו עובדת המטפלת בקשישים, נרשמה כיורשת דירת מגורים בצוואה. ילדיו של הקשיש טענו כי הצוואה נכתבה בלחץ ואף הוכיחו כי אותה מטפלת הונתה קשישים נוספים ושכנעה אותם לרשום צוואות המשאירות לה את רכושם. במקרה זה בית המשפט ביטל את הצוואה וקבע כי הרכוש יחולק לצאצאיו של הנפטר. במקרה אחר[1], לעומת זאת, הגיעה בקשת התנגדות לצוואה על ידי שני אחיינים שדודם הוריש את הונו למנקה בביתו.
בבחינת מצבו הקוגניטיבי נטען כי יש 50% סברה כי מצבו הקוגניטיבי של אותו הקשיש היה תקין כאשר ערך את הצוואה. בנוסף, שני האחיינים העידו כי לא מינו אפוטרופוס לקשיש משום שסברו כי המנקה מטפלת בו ובביתו במסירות. בית המשפט קבע כי ניתן לשער כי אותו אדם היה קרוב למנקה יותר מאשר לשני האחיינים ופסק בעתירת התנגדות לצוואה זו כי הרכוש יישאר בידיה של המנקה על פי הצוואה המקורית.