הפרדה בין קטינים – כיצד פסק בית המשפט?

במסגרת תביעה שהוגשה על ידי אב, לבית המשפט לענייני משפחה, ביקש האחרון מבית המשפט להורות על העברת שני ילדיו הקטינים, למשמורתו הבלעדית. בין היתר, טען בתביעה, כי בסיטואציה שנוצרה, קיימת סכנה לילדים, הנדרשים לתמיכה רגשית ונפשית, אותה הם לא מקבלים בביתם – במסגרת המשמורת שהוטלה על האם. מדובר בשני קטינים, בני 11 ו–9. האם, מנגד, לא הסתירה קשיים שאליהם נקלעה, בין היתר – מריבות קשות בינה לבין בן זוגה האחר, העובדה שהילדים נותרו שעות רבות ללא השגחה וכן את העובדה שפעלה בצורה לא מוסרית בעת שפנתה למקום העבודה של גרושה וביקשה לפטרו וכן שפרסמה "דברי בלע" ברשתות החברתיות נגד גרושה.למעשה, בית המשפט לענייני משפחה, נדרש להכרעה לא פשוטה, בתחום אולי המורכב ביותר במסגרת דיני המשפחה, שהוא סוגיית משמורת הילדים. השאלה שנשאלה היא: האם לקבל את תביעת המשמורת של האב ולהעביר את המשמורת, שהיא כשלעצמה, אקט מאוד חריג. מדובר בתלהמ (ת"א) 63939-06-17 א.ש נ' י. א, (פורסם בנבו).

משמורת ילדים – הדין:

בעת גירושין, על בני הזוג להסדיר מספר נושאים, כגון: עצם הגירושין שייערכו בבית הדין הרבני, חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג וכן מזונות ילדים. אך הנושא אולי החשוב והרגשי ביותר, הוא סוגיית משמורת הילדים. משמורת ילדים, היא בעצם הזכות שמוקנית להורה אחד, לשמש בתור הגורם האמון על הטיפול השוטף בילדים. לרוב, מוטלת משמורת בלעדית על צד אחד, בדרך כלל האם, כאשר הצד השני – האב, זוכה להסדרי ראיה. כלומר, ימים קבועים שבהם ההורה הלא משמורן, זוכה לטפל בילדים ולשהות עימם. עם זאת, ישנה אפשרות נוספת והיא לקיים משמורת משותפת. משמורת זו, כשמה כן היא – משמורת שווה מבחינת זמני השהייה של ההורים עם ילדיהם.הכלל הוא, שכאשר ישנם אחים, יש להימנע מהפרדה שלהם, אלא במקרים מאוד חריגים. אף יותר מכך, במסגרת סכסוכי משמורת בין הורים, בית המשפט רשאי לקבל גם את עמדת הילדים, באשר לרצונם. חשוב להוסיף כי לבית המשפט, יש לעיתים סמכות למנות לילדים אפוטרופוס לדין, כלומר – צד שלישי שיהיה הנציג של הילדים מול ההורים, אשר תפקידו יהיה לייצג רק את האינטרסים של הילדים ותו לאו.

מינוי אפוטרופוס לדין:

במסגרת התיק שבכותרת, בית המשפט לענייני משפחה מצא כי יש למנות אפוטרופוס לדין, לאור העובדה שההורים נמצאים בסכסוך עמוק ולאור העובדה ששניהם – כפי שהתרשם בית המשפט – פועלים באופן רגשי במובנים רבים. האפוטרופוס לדין, מצא כי הילדים מעדיפים דווקא לשהות במשמורת עם האב ולא עם האם.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה:

למעשה, בית המשפט לענייני משפחה נדרש לשאלה – האם יש מקום לקבוע משמורת בלעדית של האב, או שאולי לקבוע משמורת משותפת. בין היתר, קבע בית המשפט, על סמך תסקיר שהוגש לו על ידי שירותי הרווחה, כי ייטב אם הקטינים יועברו למשמורת האב. עוד קבע בית המשפט, כי בדומה לכל הליכי המשמורת, התיק יישאר פתוח, שכן תיקי משמורת יכולים להיפתח, בניגוד לתיקים אזרחיים אחרים, שבהם בעת שניתן פסק דין סופי, לא ניתן לחזור ולדון בהם. בענייני משמורת, ניתן, בהתקיים שינוי בנסיבות, לפתוח את התיק מחדש. "משמורת היא ניהול חיי השגרה של קטין ואין היא בהכרח קשורה לזמני השהות של כל קטין עם מי מהוריו ולכן, משמורת משותפת אינה בהכרח זמני שהות שווים. הואיל וכך קבעה הפסיקה בשעתו, כי כדי שיורה בית המשפט על משמורת משותפת צריכים להתקיים שורה של תנאים. אלא שעם התקדמות הזמן התנאי המרכזי על-פיו תידחה או תתקבל משמורת משותפת הוא קיום תקשורת טובה וכבוד הדדי אגב גילוי רצון טוב, בין ההורים. לא זה המצב כאן. בצער צריך אני לדחות את רעיון המשמורת המשותפת ומבין אני כי גם שירותי הרווחה הפכו בעניין בדעתם ובאו לכלל מסקנה דומה לשלי, מטעמיהם הם" (בעמ' 6 לפסק הדין).כך למעשה, פסק בית המשפט כי על הקטינים לשהות עם אביהם והוא, מעתה, יישא במשמורת עליהם. השאלה הבאה שנשאלה היא – האם יש להפריד בין האחים. בסוגיה זו קבע בית המשפט כי אין להפריד בין האחים ושניהם ישהו במחיצת האב.בשולי פסק הדין, קבע גם בית המשפט את הדברים הבאים, שלמעשה חותמים את המחלוקת באותו התיק: "אזכיר לאב ואומר אך גם לאם, כי קבלת משמורת אינה מעניקה עדיפות הורית, אך מטילה היא על ההורה המשמורן חיובי יתר והמרכזי שבהם, עוד בטרם הניח לחם על השולחן ותרופה על המדף, היא לדאוג לקיומו של קשר הדוק, מכבד וטוב עם ההורה האחר".