העברת זכויות אגב גירושין

ככלל, כאשר בני זוג דנים בחלוקת הרכוש ובחלוקת הזכויות בבית המגורים, הם לרוב מגיעים להחלטה כי דירת המגורים תישאר בידי אחד הצדדים. על פניו, נראה כי זו החלטה טובה והגיונית לצדדים, שאף מתקבלת על מנת 'לעדן' את הליך הגירושין והטלטלות המובאות עמו.

אלא שמרבית בני הזוג אינם מבצעים כל פעולה ברשם המקרקעין. פעולה זו יוצרת בעיה בבוא היום, לבן הזוג שהעביר את חלקו בדירה, ורוצה לרכוש כעת דירת מגורים. רשויות מיסוי מקרקעין, גובים כ-8% מס רכישה, בשל היותה של הדירה הנרכשת כ'דירה שניה', וזאת על אף שבן הזוג שהעביר זכויותיו, ולכן אינו בעל זכות בדירה 'הראשונה'. במצב דברים זה, מתעוררות מחלוקות ובעיות שיכלו להיפטר עוד בהתחלה.

סעיף 4א' לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, קובע כי העברת זכויות בנכס מקרקעין בהתאם לפסק הדין הניתן 'אגב גירושין' (כלומר, כפועל יוצא של פסק דין לגירושין), אינה מהווה 'עסקת מכר', ובלבד שהעברה נעשית בין בני הזוג, או מבני הזוג לילדיהם. מכאן, שבמקרה זה, העברת הזכות במקרקעין תהיה פטורה ממס שבח.

למעשה, בני זוג אשר מחליטים על העברת זכויות על נכס, מאחד לשני, אינם צריכים לדווח על כך לרשויות המס בתור 'עסקת מכר מקרקעין', אלא עליהם להגיע לטאבו או לרמ"י, עם פסק דין אגב גירושין, ובאמצעותו להודיע על העברת הזכויות. נבהיר כי סעיף 4א', חל גם על בני זוג ידועים בציבור ולא רק על בני זוג נשואים, כך נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון.

מנגד, בני הזוג המתגרשים, יוכלו גם להחליט כי אינם פועלים לפי הסעיף האמור, והם יבצעו את העברת הזכויות ביניהם כ'מכירת מקרקעין' רגילה לכל דבר ועניין. אלא שבמקרה זה, על בני הזוג לדעת כי יוטלו עליהם, על פי החוק, הן מס שבח והן מס רכישה.

לסיכום: