ביטול הסכם ממון – האומנם ביתר קלות?

הסכם ממון, הוא הסכם שנועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג, בעת צרה, או במילים אחרות, בעת פרידה או גירושין. הסכם ממון, הוא בעצם חריג לברירת המחדל החוקית הקיימת כיום במדינת ישראל, לפיה – בהיעדר הסכמה אחרת, רכוש משותף של בני זוג, יחולק ביניהם באופן שווה, בעת פרידה או גירושין. למעשה, הסכם ממון הוא הסכם לכל דבר ועניין והוא גם הסכם מאוד מיוחד, משום שהוא מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה.אך מה הדין כאשר רוצים לבטל הסכם ממון? ובפרט, מה הדין כאשר בית המשפט מאשר את הסכם הממון, אך קובע כי ההסכם מקפח, אך לאור העובדה שהאישה מבינה את המשמעות שלו, ההסכם מאושר על ידי בית המשפט? האם במקרה כזה, תוכל האישה לבטל את ההסכם?השאלה הזו, נדונה בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תמ"ש 16 – 11 – 64455 א.ג נ' י.ג (פורסם בנבו).

הסכם ממון:

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973, קובע כי בעת גירושין או פקיעת נישואין, יחולק הרכוש המשותף של בני הזוג, באופן שווה. החריג לכלל זה, בא לידי ביטוי בהסכם ממון: במידה ובני זוג ערכו הסכם ממון ואישרו אותו בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, הרי שאז הוראות ההסכם תחייבנה. ככלל, ביטול של הסכם ממון, נעשה לעיתים רחוקות, בהתחשב בעובדה שזהו הסכם אשר אושר על ידי ערכאה שיפוטית. כדי לבטל הסכם ממון, יש להוכיח ברמה ראייתית גבוהה, כי ההסכם נחתם תוך מרמה, עושק, ניצול לרעה ועוד, כאשר ההלכה המשפטית היא, שלא בקלות יבוטל הסכם זה.

עובדות המקרה:

האישה והגבר, פנו בשנת 2010 לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לאישור הסכם ממון. בית המשפט לא היה שבע רצון מההסכם ומצא כי אין לאשר אותו, עד אשר האישה תסתייע בעורך דין מטעמה. האישה לא עשתה כן והצדדים חזרו לבית המשפט. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי נראה שהצדדים מסתירים עובדות רבות מבית המשפט, אך במקביל, קבע את הדברים הבאים, תוך שהוא מאשר לבסוף את הסכם הממון: "עם זאת, לאחר ישיבת היום, נראה לי שהאישה מבינה היטב את מעשיה ואינה אומרת לי את כל האמת ואם זאת היא רוצה – אכבד את רצונה ולפיכך אני מאשרת את ההסכם. אבהיר כי בנסיבות העניין לא אאפשר לאשה לפתוח את ההסכם מחדש, בנימוק שלא הבינה או לא הייתה מודעת לאשר יש בהסכם".לימים, פנתה האישה בתביעה לבית המשפט, בפני אותה שופטת וטענה כי ההסכם נחתם תוך מעשי עושק, מרמה ואיומים. כן טענה, כי חיי הנישואין עם בעלה, כללו התנהלות אובססיבית שלו כלפיה. האישה טענה כי בעת עריכת ההסכם, הוצג לה מצג שווא, שלפיו עורך דינו של הבעל, מייצג גם אותה, אך לא כך היו הדברים. מנגד, הבעל, טען כי יש לדחות את כל טענות האישה. לדבריו, האישה דווקא הסתירה ממנו כספים וכן היא זו אשר ביקשה לערוך הסכם ממון.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט התייחס להתנהלותה של האישה, תוך שהוא מזכיר כי בתחילה לא אישר את הסכם ממון והפנה את האישה להתייעץ עם עורך דין. כל זאת – משום שהתרשם כי קיים בהסכם קיפוח כלפי האישה. בית המשפט שב וחזר על כך, שהאישה בחרה שלא להתייעץ עם עורך דין ובחרה לחתום על ההסכם מרצונה. כך באו הדברים לידי ביטוי: "התובעת אכן הייתה מודעת למעשיה ובחרה מרצונה שלה, שלא לקבל ייעוץ משפטי, הובהר לה שעלול להיות שזכויותיה קופחו ובכל זאת בחרה בהסכם, רמזתי כי אין הצדדים אומרים לי את כל האמת (לגבי המניעים לחתימת ההסכם) אך התובעת בחרה מרצונה לחתום על ההסכם, יש לכבד רצונה ועל התובעת לשאת בתוצאות מעשייה".זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת שההסכם נחתם תוך סחיטה באיומים ואף קבע כי האישה בעצמה, קיבלה הצעה לקבלת סכום נוסף של 100,000 ₪ לשם עריכת ההסכם. בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענת העושק של האישה. נקבע כי האישה בוודאי לא הוכיחה שסבלה מחולשה רגשית או נפשית בעת עריכת ההסכם.בית המשפט דחה גם את טענת האישה, לעניין ההטעיה. נקבע כי האישה ידעה כי היא אינה מיוצגת על ידי עורך דין ואף חמור מכך – היא "פשוט מחפשת תירוץ לבטל את ההסכם" (כלשון בית המשפט). לבסוף, קבע בית המשפט, כי תביעת האישה, דינה להידחות והוא אף חייב אותה בתשלום בסך 15,000 ₪ עבור הוצאות משפט, לטובת הבעל.