אישה עגונה

בנוגע לסרבנות גט, קובע הכלל ההלכתי-דתי, כי במקרה שבעל מסרב לתת גט לאשתו, אזי "כופין אותו עד אשר אומר רוצה אני" (כלומר: עד אשר יסכים לתת גט לאשתו). בעבר, כלל הלכתי זה התפרש בתור "עינויים". כלומר, יש לענות את הבעל עד אשר יאמר "רוצה אני". כיום, במציאות המודרנית, השימוש בעינויים אסור בתכלית, אך הכפייה המוטלת על הבעל, באה לידי ביטוי באמצעים משפטיים אחרים.

חשוב להדגיש, כי כאשר מעוניינים לאכוף על בעל לתת גט לאשתו, יש להיזהר בכך. זאת, מכיוון שלפי ההלכה היהודית, כפייה עשויה לגרום ל"גט מעושה". נסביר: גט שניתן בכפייה, מוכר בהלכה בתור גט "לא שלם", שלא ניתן מרצון אמתי של בעל שבאמת ובתמים מעוניין "לגרש את אשתו". אותו כלל הלכתי, עשוי להשפיע גם היום על דיינים בבתי הדין הרבניים, בבואם להורות על הטלת אמצעי כפייה, נגד בעלים המסרבים לתת גט לנשותיהם.

כאמור, גם היום כופים על בעלים לתת גט לנשותיהם, אך הכפייה מתבטאת באמצעים חוקיים. לדוגמא: בעל המסרב לתת גט לאשתו, יכול לאבד את רישיון הנהיגה שלו. ניתן להטיל עליו קנסות כבדים, לאסור עליו להשתמש בכרטיס אשראי ובפנקס שיקים וכן להורות על מאסרו, עד להסכמתו לתת גט לאשתו (בעבר, היו מספר מקרים כאלו במדינת ישראל).

מה יכולה אישה מסורבת גט לעשות?

אישה מסורבת גט יכולה לפעול במספר מישורים מקבילים. המישור החשוב ביותר, הוא קודם כל לפנות לקבלת ייעוץ משפטי, מעורך דין מוסמך ובעל ניסיון בתחום דיני המשפחה. לאחר מכן, אפשר לבחון את האפשרויות הבאות:

פניה לבית הדין הרבני: מסורבת גט יכולה לפנות לבית הדין הרבני, בבקשה להפעיל את סמכויותיו ולהטיל על הבעל סנקציות. כאמור, ניתן להפעיל סנקציות חריפות, כמו הטלת קנסות קבועים, מאסר ושלילת רישיון.

ניתן להגיש תביעה אזרחית: בתי המשפט במדינת ישראל הכירו בתביעות נזיקין בגין סרבנות גט. במקביל לפנייה לבית הדין הרבני בבקשה להפעלת סנקציות, רצוי להגיש תביעה נזיקית נגד הבעל. תביעות אלו, ברובן הגדול, מתקבלות ואף בסכומים ראויים. לעיתים, תביעות אלו מסייעות להפעיל לחץ על סרבן הגט.